X

הרשמה לאמנים, הרכבים ולהקות בלבד



לסיום ההרשמה עליכם לאשר ולהסכים לתקנון האתר

שיחזור סיסמה שאבדה


חדשות מתפרצות

אז למה לי פוליטיקה עכשיו - הגיע הזמן שיותר אמנים בארץ יאזרו אומץ ויביעו דעה

שי ראב 08:51:44 01/12/15  תגובות


חיים, מנגנים ושרים בישראל? יש לכם משהו להגיד? נגנו חזק ושירו בקול ברור בדיוק עם מה אתם כן או לא מסכימים. לשי ראב נמאס ממוזיקאים שחיים בתוך עמנו - אך מתנהגים כאילו הם אורחים לרגע

האווירה הייתה נהדרת בהופעת הישיבה של הקולקטיב בזאפה ירושלים, למרות שהשירים זכו לגרסאות רגועות יותר, המשך טבעי להופעות הלהקה בפסטיבל הפסנתר. כבר מהפתיחה התאגדו להם כעשרה צעירים ועברו למצב עמידה כדי לרקוד בצידי הבמה. מרביתם חבשו כיפה כיאה להופעה בעיר הבירה, וקצוות הציצית שבצבצה מתחת לג'ינס נעה מעלה ומטה בסנכרון מעניין עם רעמת השיער הפרועה של יוסי מזרחי, בעת שהוא ציין את הופעתו האחרונה עם הלהקה. אחרי כשעה הגיע הרגע הסוריאליסטי של הערב, כשהלהקה שרה באופן לא שגרתי שיר בעברית מאלבומם הראשון. "חשוב להבהיר שזה לא שיר על פוליטיקה", הקדים ואמר רועי ריק, אחד מסולני הלהקה, בטרם החל לשיר את "כשאת אומרת כיבוש". אחרי הבית הראשון אנשי היציע הרוקד הביטו אחד בשני בבלבול וחיכו עד יעבור זעם. בסוף השיר רועי הוסיף ואמר בשובבות "...וזאת הסיבה שאנחנו לא שרים בעברית".




אז אמנם הקולקטיב נגעו ברותחין באופן מרומז וחינני, אבל יונתן גפן הותקף בפתח ביתו במרץ האחרון כשהביע דעה דומה. כך גם קרה ליזהר אשדות כשיצא עם "עניין של הרגל" לרדיו לפני שלוש שנים וספג איומים על חייו. בין אם זה חשש מפגיעה בכיס או פגיעה גופנית – אמנים בארץ פוחדים מלהשמיע דעה באמצעות היצירה שלהם. הסיבות ברורות, פלח השוק ממילא קטן, והחשש מסימון בתוויות פוליטית גובר, במיוחד בתקופה כזו כשהשיח הציבורי הופך אלים, משתיק ומשתק. אפשר לומר "למה לי פוליטיקה עכשיו". אנשים שמשלמים כסף לכרטיס כדי לקבל זריקת אסקפיזם עם תפוגה של שעה וחצי, רוטנים כשמתנפלים עליהם עם ימין ושמאל. מדובר בטענה לגיטימית בהתייחס לאמנים מסוימים, מז'אנרים מסוימים, שמתמקדים בלשמח את הקהל. לצדם, יש הרבה אמנים שניתן לצפות מהם לשלב ביצירה גם רבדים של דעתנות. הבילויים ("חמש הצעות לפתרון הסכסוך") ושלומי שבן ("תמונה משפחתית עם רה"מ") עשו זאת היטב באלבומיהם האחרונים. ניתן לציין גם את עמיר בניון מהצד השני של המתרס הפוליטי, למרות שחלק מהדעתנות שלו מלווית לצערי גם בגזענות והסתה.



צריך לראות ביצירה ככלי להידברות, לא ככלי להתנצחות. לכן אני רואה בסוגיית ההחרמות של אמנים מחו"ל שלא מוכנים להגיע לארץ כפארסה נטולת תוכן – הרי אין יותר פופוליסטי מלראות רבע שעה של חדשות ב-BBC ולקבל מייל חופר מרוג'ר ווטרס, כדי להחליט שלכאן אתה לא מגיע. החלטת להיות מעורב בקלחת? תגיע, תופיע מול הקהל שלך, תחזק את המתונים, תעודד הידברות ואחר כך תוכל לקבל את המנדט לקשקש בפייסבוק.

ה"מצב" בארץ אורב לנו בכל פינה, אנחנו צורכים חדשות באופן כפייתי עד כדי שינוי השיח והתודעה בציבור, אבל האמנים ממשיכים לשיר את מרבית השירים על אהבה, כאילו היו תיירים שהגיעו לכאן מפרובנס לביקור רומנטי קצרצר. הם הרי גרים כאן, כותבים ויוצרים כאן, אבל המוזיקה נדמית שנעשתה בבועת זכוכית בלתי חדירה המנותקת מההוויה במדינה. הרצון לברוח מהמציאות מובן, אבל לפעמים מגיע לכדי אבסורד – אולי הגיע הזמן שלהם לתת יד בלנסות לשנות אותה.


התמונות באדיבות Gaya's Music Photos

תגובות

  • אלבום ביום - פינת האלבום היומי - מוזינג מגזין מוזיקה
  • "פילים במדבר" - סרט דוקומנטרי בהפקת Moozing על פסטיבל אינדינגב - מוזינג מגזין מוזיקה
Moozing © Copyright 2014, All Rights Reserved בניית אתרים  בניית אתרים מוזינג - מגזין מוזיקה פותח ע"י