X

הרשמה לאמנים, הרכבים ולהקות בלבד



לסיום ההרשמה עליכם לאשר ולהסכים לתקנון האתר

שיחזור סיסמה שאבדה


חדשות מתפרצות

רדיותרפיה: האלבום החדש של רדיוהד הוא אלבום התאוששות מדעיכה ממושכת

בועז עובד שלום 13:18:03 14/05/16  תגובות


בועז עובד שלום על אלבומה החדש של רדיוהד
("
A Moon shaped pool"- Radiohead)    


כחלק מהטבע האנושי שלנו, כולנו סתגלנים במידה זו או אחרת. תכונה זו, הנועדה במקור לעזור לנו להמשיך הלאה אחרי משברים וקשיים, טומנת בחובה גם את הנטייה הפחות חיובית להתרגל מהר לדברים טובים ולפתח ציפיות גבוהות מדי לבאות. נשווה זאת לילד שמקבל מהוריו דמי כיס של מאה שקלים בכל בוקר, אשר וודאי יתאכזב אם בבוקר מסוים יקבל "רק" חמישים שקלים, למרות שהוריו אינם חייבים לתת לו כסף כלל. כגודל הציפיות – גודל האכזבות, כך בחיים וכך גם במוסיקה, אנו מתרגלים לסטנדרט גבוה ונתאכזב כאשר הוא יונמך, אפילו אם הוא עדיין גבוה מכל השאר.
הפריחה

רדיוהד, כנראה הלהקה המשמעותית ביותר של דורנו, ללא ספק הרגילה את אוהביה להרבה טוב בעשור שהתפרש משנת 95' ואילך. במהלך עשור זה שחררה הלהקה חמישה אלבומים שזכו לאהדה גלובלית גדולה, ובפרט מצד עולם התרבות אשר העלה אותה על נס. מעטים יישכחו את ההד שהכה את העולם אלבום המופת - "OK Computer" בשנת 97' בחדשנותו המוסיקלית, בטקסטים ובשלמות היצירה שלו. זהו אלבום שסימל פריחה של להקה שלא הפסיקה לחדש את סגנונה ולהתקדם בכל אלבום לפניו ואחריו. לדעת רבים (וביניהם כותב שורות אלה) גם האלבומים שיצאו אחריו הם לא פחות טובים (למרות שאת KID A"" לקח לי זמן רב להכתיר ככזה, וזאת מכיוון שהתאכזבתי שהוא איננו עוד "אוקיי קומפיוטר" כששוחרר. ציפיות, כפי שאמרנו). מעריצים אדוקים יתענגו להתפלפל ולהתווכח על מדרג האיכות בין חמשת האלבומים ההם - מי מהם יותר טוב ולמה - כאשר כולם בדיון שכזה מקבלים כעובדה מוגמרת שכל החמישה נכנסים לפנתיאון של הקלאסיקות הגדולות ביותר אי פעם.

 
הדעיכה

מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים החלו הדברים קצת להשתנות, קצב שחרור האלבומים האט ואיכותם החלה לרדת באופן מורגש. במשך 13 השנים שבין שנת 2003 ("Hail to the thief") ועד למרגלות שחרור אלבומם האחרון לפני מספר ימים, שחררה הלהקה רק שני אלבומים – "In Rainbows" ׁ ו- the king of limbs". שניהם התאפיינו, כרגיל, בשינויי כיוון טוטאליים, רק שהפעם אלו התקבלו באמביוולנטיות מורגשת.

הראשון היה אלבום אולפן אשר הוקלט באופן עצמאי, ללא המפיק האגדי והקבוע - נייג'ל גודריץ', והתאפיין בסאונד די שטוח, דבר כשלעצמו היה די מפתיע התחשב במה שהלהקה הזאת מייצגת. השני הוא אלקטרוני ונסיוני מאוד, לדעתי הוא שבלוני ומשעמם וחבל להרחיב עליו את הדיבור. הלהקה לא הצליחה לשחזר בשנים הללו כהוא זה את איכויותיה המוסיקליות הישנות והטובות ונפלה למשבר יצירתי שניכר היטב באוזניי מעריציה, ובטח לא חמק גם מאזניהן המיומנות של יורק את גרינווד ושות'. עברו כמה שנים של שקט מוחלט והשמועות על פירוק לא איחרו להציף את הרשת. חלקים הספידו את הלהקה מבעוד מועד, טענו שרובם כבר שקועים בפרויקטים אחרים ושזהו רק עניין של זמן עד שנקבל הודעה בדבר פטירתה הרשמית של האגדה שאבד עליה הקלח.

  "The King of limbs" - שבלוני ומשעמם
 

התחיה

כמו כן, עברו כמה שנים אשר בהן Radiohead נעלמה מהרדאר, חלקנו כבר החל לאט לאט לסכם את פועלה ואולי אף להרהר בהתפרקותה הצפויה לבוא. הנחנו שבכל מקרה כנראה השנים היפות שלה כבר מאחוריה ושאין עלינו לצפות ממנה את מה שהיה קשה אפילו לאמנים כמו בוב דילן ודייויד בואי לעשות – לשחזר את שיאם לאחר הקלאסיקות הגדולות. אך ביום בהיר אחד, בסוף שנת 2014 קיבלנו איתות חיים מפתיע – דיווח קטן, דרך תמונה באינסטגרם, המבשר כי יורק וגרינווד ביחד באולפן עובדים על אלבום חדש של רדיוהד.

ובא לציון גואל לאחר תהיות וציפות רבות, שוחרר השבוע בשעה טובה אלבום הסטודיו התשיעי של רדיוהד המחזיר אותנו, ואפילו אם זה רק למספר רגעים, לאנרגיות של יצירותיהן הישנות.
 
בריכה בצורת ירח

"A Moon shaped pool" הוא כנראה אלבום התאוששות יותר מכל דבר אחר. התאוששות של ת'ום יורק מגירושיו, והתאוששות של כל הלהקה, אישית וקבוצתית, מהמשבר האמנותי אשר פקד אותה. זהו אלבום אשר מצליח להחזיר את רדיוהד בחזרה על הפסים הרצויים של להקה-כותבת-שירים ומפנה גב לסגנונו של האלבום הקודם. רדיוהד מגישים לנו בו סוף סוף 11 שירים שלמים, מלאי רגש ובעלי נפח הפקתי מרשים. אם אלבום זה הוא בריכה, אז לתוכה השתדלו החמישה לשפוך את הסאונדים הישנים והטובים - ביטים אלקטרוניים, תזמור רחב ואנרגיות סוחפות. ואם הבריכה הזאת היא בצורת ירח, אז הירח הזה בוהק ביותר דווקא בקצוותיו – בתחילתו ובסופו.

כך לדוגמא שיר הפתיחה הסוחף "Burn the witch" (שהוא גם הסינגל הראשון והקליפ הכי מהמם שלהם מאז "Paranoid android") הנשמע כמו רצועה שנוצרה מהאנרגיות של החומרים של תחילת המילניום. אני מרגיש שבשיר הזה אנחנו סוף סוף מקבלים בחזרה את ת'ום יורק המוכר והטוב, מעיר את מחול השדים בפזמון עם קולו הגבוה, לרקע הביט המשגע והפקת המיתרים המרהיבה. לרדיוהד הזאת התגעגעתי – בועטת ולא מנומנמת.

בשיר הבא "Daydreaming" לצערי האנרגיות הללו לא ממשיכות, זאת למרות שהוא שיר לא רע בכלל. המעבר החד בין השיר הראשון לשני הוא מכוון, זאת מכיוון שהאנרגיות של שאר האלבום הן שונות משל הסינגל הראשון. כך, כמו שעשה דיוויד בואי בעבר באלבום "Space Oddity", נוצרת הפרדה אנרגטית בינו לבין שאר הרצועות באלבום והשיר השני הופך להיות השיר הראשון ל'אלבום שאחרי הסינגל'. "Decks Dark" הוא עוד שיר נהדר מהפתיחה של האלבום הזה, אשר מחזיר אותי להתעלויות המאפיינות את הצלילים של "Amnesiac". בהחלט אחד האהובים עלי כרגע.


"Burn the witch" - שוב בועטת ולא מנומנמת

בהמשך, לקראת אמצע האלבום מתחילים לאבד קצת אחיזה עם קטעים מעט ארוכים מדי לטעמי, לעומת העניין שהם מצליחים ליצור באוזן. זה מתחיל דווקא לא רע עם הקטע "Ful stop" שיש לו ביט אלקטרוני שמעמיס אותך על קטר ללא מעצורים. רק חבל שהתחנה אחרונה של הקטר הזה היא רחוקה כמו תחנת הרכבת בדימונה ביום הכי חם בשנה. החולייה החלשה באלבום מבחינתי -"Identikit" נשמעת קצת כמו התעקשות על סקיצה שיורק מעולם לא סיים. אבל אחר כך בהדרגה זה זורח מחדש – "The numbers", גם קצת ארוך, אבל מעורר את המאזין מחוסר העניין שהחל להצטבר בקטעים הקודמים, הוא נשמע קצת כמו גרסה של Air לשיר של ניל יאנג. אחריו חוזרים למסלול עם עוד אחד מהשירים היותר יפים באלבום – "Present  tense" בלדה לא אופיינית לרדיוהד מהרבה בחינות, אבל עם קסם רב. קסם שממנו לא נחסך מעמנו גם בקטע הבא הנושא את השם הקליט Tinker tailor soldier sailor rich man poor man begger man thief ,שכולו מלאכת מחשבת הפקתית פרי עץ הגרינווד. שני הקטעים הללו משאירים טעם לעוד.

לשיר האחרון באלבום גם מגיע מעמד מיוחד ו"נפרד" כמו לשיר הראשון – "True love waits" הוא שיר שנכתב ב-94' ולא נכנס לאף אלבום אולפן (אך כן מופיע באלבום ההופעה החיה "I Might be wrong") למרות שנהיה עם השנים אחד השירים הפופולאריים על מעריציה ולא בכדי הוא מצא את עצמו מסיים את אלבום זה. בפרשנות מיידית אולי נייחס את תחייתו לנוכח הפרידה של יורק מבת זוגתו בשנה שעברה, שכן הוא שיר זעזוע לב. אבל מתחת לפני השטח, שיר זה הוא בעצם שיר אהבה לאהבה עצמה, לכן סבורני שבחירתו נובעת מיותר משמעויות, ביניהם אולי מסר אישי למעריצים בסגנון: "אנחנו אולי כבר לא מי שהיינו פעם, אבל אל תשכחו כמה אתם אוהבים אותנו". זוהי פרשנות אחת שאני יכול להציע לעניין.

אז נכון, "A Moon shaped pool" הוא אינו אלבום מושלם וגם אינו סוחף מתחילתו ועד סופו, אבל הוא בהחלט אלבום טוב שבחלקו שירים הנוגעים באיכויות אליהן התגעגענו. לנוכח הציפיות שהונמכו בגלל האלבום הקודם ומפאת השנים השחונות, אני סבור שזה אלבום מספיק טוב. כי "בריכה בצורת ירח" אולי לא ייכנס לוויכוחי המעריצים בדבר דירוג הקלאסיקות, אך הוא מפיח אופטימיות באשר להמשך פועלה של אחת הלהקות החשובות ביותר ברוק המודרני בתקווה שתמשיך להתפתח ולפרוח כבעבר.

 
 
"True love waits" -  הפתעה מהעבר הנושאת מסר מעצם בחירתה

תגובות

  • אלבום ביום - פינת האלבום היומי - מוזינג מגזין מוזיקה
  • "פילים במדבר" - סרט דוקומנטרי בהפקת Moozing על פסטיבל אינדינגב - מוזינג מגזין מוזיקה
Moozing © Copyright 2014, All Rights Reserved בניית אתרים  בניית אתרים מוזינג - מגזין מוזיקה פותח ע"י