X

הרשמה לאמנים, הרכבים ולהקות בלבד



לסיום ההרשמה עליכם לאשר ולהסכים לתקנון האתר

שיחזור סיסמה שאבדה


חדשות מתפרצות

מורשת דוד: כיצד החל את דרכו זרם אמנות של איש אחד

בועז עובד שלום 09:10:27 08/02/16  תגובות


אם מוסיקה היא הערוץ הישיר לנפש, אז לדיוויד בואי היתה תחנה משל עצמו. אבל קצת לפני שנהיה לאייקון תרבותי הוא החל לפרוח כאמן צעיר שבורך בתפיסה אנושית מעמיקה. בועז עובד שלום על שנות פריצתו של רוק'נ'רול סופרסטאר.
 
"זה מרגיש כאילו מערכת השמש ניתקה מצירה. כאילו אחד מכוכבי המערכת איבד את מסלולו" כתב מייקל סטייפ (אר.אי.אם) לרגל פטירתו של דיוויד בואי. ואכן העולם הטלטל, עת הפך אחד הכוכבים הזוהרים ביותר בזמננו לכוכב שחור שנצנוציו פסקו, אך נוכחותו מורגשת מתמיד. והנה אנחנו, כשלושים יום אחרי, והעולם לא פסק מסיבובו והשמש עודנה על צירה. כעת, כבני האדם משחר הבריאה, אנו מסתכלים למעלה ומנסים לתפוס את גודלו של הכוכב שטלטל את העולם בלכתו, אך במקום לחפש את מקומו בשמיים, ביכולתנו לתפוס את גודלו רק דרך אותם רישומים מחייו – השירים, האלבומים.

 
עשרים ושבעה אלבומי אולפן שחרר דיוויד בואי (זאת בניכוי הופעות חיות, אוספים, פסקולים חיצוניים והפקות לאמנים אחרים) ובכל אחד מהם מורגשת טביעת אצבעו של אמן עם סטנדרטים מחמירים. באופן טבעי כל אחד מאיתנו מייחס חשיבות אחרת לכל תקופה, אלבום או שיר של בואי, בהתאם לחוויות והטעם האישי שלו. אך בכדי להבין את שלבי ההתפתחות של בואי מ"אף אחד" ל"ה-אחד", ברצוני להתמקד בשנים הראשונות בהן עשה את דרכו מיוצר אלמוני לאייקון נצחי. אלו השנים 1967-1972 שבהן שיחרר חמישה אלבומים בהם הוא התמודד עם עברו, ועיצב את דמותו כאמן. ניתן לזהות בתקופה זו את התפתחותו ואת הביטוי הגלוי ביותר לאישיותו הייחודית.
   
בואי בן 17 - מוביל יוזמה לקבלה של גברים עם שיער ארוך
 
בואי הוא בייבי-בומר קלאסי, נולד בשנת 1947 בבריקסטון, שכונה מחוספסת בדרום בלונדון. הוא ובני דורו נולדו לאחר סוף מלחמת העולם ה-2 לעולם אשר שאף לשינוי. בואי הושפע רבות ממוסיקת הרית'ם אנד בלוז של שנות החמישים, אליה נחשף דרך הרדיו. לא אחת תיאר את הערצתו מילדות לכוכב שחור אחר - ליטל ריצ'ארד, ואיך שזו אף השפיעה עליו לפנות למוסיקה. חבריו של בואי מספרים עליו שתמיד היה כריזמטי ומקורי על שלל תסרוקותיו, יזמתיו ומעלליו. את צמיחתו המוסיקלית החל בגיל 16 עם מספר הרכבים שונים, את קריירת הסולו שלו החל בגיל 20. אלו היו השנים בהן צמחו אמנים גדולים רבים באנגליה וארה"ב כמו פינק פלויד, פראנק זאפה, הולווט אנדרגראונד ועוד. אלו נוצרו כהמשך ישיר לשפה שדילן, הביטלס והסטונס נטעו קצת לפניהם. בואי נתפס כהבטחה כבר אז ואת אלבומו הראשון הוציא בשנת 67'.

 
 
"David Bowie"  - 1967


"ישנה ארץ שמחה בה רק ילדים חיים
אין להם זמן ללמוד את הדרכים שלך אדוני, מר.מבוגר" – "There's a happy land"


בשנת 67' הוציא בואי את אלבומו הראשון, אשר נשא לראשונה את שמו המוכר. אנו נוטים להתייחס רבות לשינויי הדמויות של בואי, אך שוכחים שהשינוי הראשון שלו היה דווקא אישי – מדייבי ג'ונס הסקסופוניסט הצנום מבריקסטון – לאמן הפרונט הכריזמטי שנהיה. עצם הענקת שמו הפרטי לאלבום זה (דבר שהיה מאוד מקובל בזמנו) מהווה בדיעבד מאין קריצת עין לעטיית הדמויות בהמשך הקריירה, שכן באלבום זה עטה את דמותו האישית החדשה. זהו אלבום מגוון מאוד בסגנונו, וניכרת בו ההתמודדות של בואי עם מקורותיו וילדותו בצל התרבות האנגלית. 

השיר "There's a happy land"  לדוגמא, נכתב על חוויות מילדותו ובו הוא מתאר את הבועה הקסומה של עולם הילדים והשברון מההבנה שהוא כבר לא חלק מעולם זה. זהו לא רק שיר הלל לילדותו שלו אלא שיר געגועים לילדות של כולנו, ודוגמא נהדרת לאיכויות הכתיבה של בואי, המשתמש בתיאורים פשוטים המצליחים להעביר בדיוק רב את המסר באותה חבילה עם הרגש.
משפטים כמו: "טומי הצית שריפה יום אחד/ כמעט שרף את השדה/ אמו גילתה זאת / אך הוא האשים אותי ואת ריי", או  "אמא קוראת לעלות הביתה/ אך אנחנו לא שומעים/יש עוד דברים לעשות/ השעה חמש ואנחנו כלל לא עייפים/ אבל ניהיה בקרוב", מזכירים לנו מצבים שהילד בכל אחד מאיתנו יכול להזדהות עמם. בנוסף, קיימים באלבום שירים עם גוון מיושן כמו צאצאים של הספרות האנגלית הקלאסית כמו -"Little Bombadier" ו-"Rubberband". ניתן באמת לחשוב שהם קלאסיקות, אך כמובן שהם שירים מקוריים וגם הבולטים באלבום שבהם התקרב להציג את יכולותיו הווקאליות המוכרות. "She's got medals" ו- "Uncle Arthur" הם דווקא ביטוי להלך רוח הרחוב הלונדוני בזמנו, ומזכירים במשהו את ההומור והדמיון של סיד בארט מאותן השנים. שיר הסיום "Mr. Gravedigger" מהווה רמיזה לעתיד - ליצירתיות של בואי אשר נכיר היטב בהמשך הקריירה.
אלבום בכורה זה הוא מעין השתחררות מהמקורות האנגליים של David Bowie
, ומהווה זרע ראשוני של אותו פרח יפייפה שגדל להיות.

"היה לך צ'אנס ועכשיו זה זמן ללכת, מר. מבוגר"

1969 - Space Oddity

"התהלכתי בין הדלפקים של הקונצרן הלאומי,
 ומכונת המזומנים היתה יורקת מבעד לכתפי" - "God knows im good"
 

לאחר צאת אלבומו הראשון, זנח בואי את המוסיקה לתקופה לטובת התעסקותו בבודהיזם ולימודי משחק. כשחזר בשנת 69', חזר בוגר יותר וכבר אימץ לעצמו חזות אקסצנטרית ראשונה, זו המוכרת לנו בעיקר מהקליפ ללהיט הפריצה "Space oddity" אשר פתח את האלבום. היופי, המורכבות והאקטואליות המטלטלת של יצירה זו (אשר יצאה במקביל לנחיתת האדם הראשון על הירח) הם נושא למאמר נפרד, שבו ניתן יהיה לדון על מורכבותה הקומפוזיטורית, על שלמותה כיצירה ועל השפעתה על המוזיקה בכלל. אך מלבדה, ב-"Space Oddity" האלבום, מתגלה בואי כאמן חד עם רגישות אישית וחברתית גבוהה מאוד (ואף מרשימה ביותר לבחור בן 22) וכמבצע מרתק באיכויותיו.

האלבום הוא שילוב של ביקורת חברתית והתמודדות עצמית - בשירים "An occasional dream" ו- "A letter to Hermione" מתכתב בואי עם זיכרונותיו מאהבתו הראשונה, הרמיוני פרטינגייל, האשה שליוותה אותו בניצני הקריירה, עמה נותק הקשר זמן קצר לפני כן. לצד סיפורים פרי דמיונו הטומנים בחובם מסרים חברתיים - "God knows I'm good" למשל, סיפור על אשה עניה ורעבה אשר גונבת אוכל בשוק ונתפסת על חם במעשיה. דרך סיפורה ("פניה הלבינו מפחד מחשש שתתגלה / אז היא עצמה את עינייה בכדי לעוור את מצפונה") נוגע בואי בסוגיה מצפונית-חברתית סבוכה. כמו כן גם "Wild eyed boy from freecloud" אגדה ללא חוקים בה קולו נוגע בשחקים. האם "הילד בעל העין הפראית" הוא התייחסות של בואי אל עצמו הבודד אל מול העולם האכזר? ייתכן שכך. כל הנאמר על השירים הללו נכון גם לגבי היצירה הארוכה באלבום - "Cygnet committee" המדברת על תועלתנות, צביעות ואופורטוניזם. קשה לומר אם יצירה זו עוסקת באקזיסטנציליזם מודרני פרי דמיונו או שמא גם בסגירת חשבונות אישיים של בואי עם אנשים מסויימים. היא מסתיימת בסערה במשפטים "אנחנו רוצים לחיות, אתה רוצה לחיות, אני רוצה לחיות". אחרון וחביב מאוד, סוגר את האלבום המופלא הזה השיר שכתב בואי על פסטיבל קטן שהוא וחבריו אירגנו בגלריה בלונדון "A Memory of a free festival", המתאר ברומנטיקה רבה את החברותא הפסיכדלית של סוף שנות השישים.


"ועידת הברבור" - אקזיסטנציאליזם מודרני


 

1970 - The man who sold the world

"יום אחרי יום הם שולחים את חברי לאחוזות קרות ואפורות
 בצידה הרחוק של העיר" - "All the madmen"


אם עד עכשיו בואי נשאר בתחומי הפולק והתזמור, בשנת 70' הוא החליט להראות צד אחר שלו ופנה לרוק, אפילו רוק כבד לזמנו. באותו אלבום חבר אליו שותף חדש שניהיה משמעותי בתרומתו לתקופה זו - הגיטריסט מיק רונסון. זו היתה התחלת פריחתו המואצת של דמויותיו האנדרוגיניות בחסות אשתו אנג'י, דרכן קרא תיגר על נורמות חברתיות ונושאי טאבו חברתיים. בנקודה זו החלה הגישה המרדנית לבוא לידי ביטוי. על עטיפת האלבום נראה בואי כמו פרינססה ענוגה, בלובשו שמלה מהודרת ושיער גולש, אך השירים הם מהכסחניים ביותר שהוציא - רצופי גיטרות מייללות ומצילות מצלצלות. השיר "All the Madmen" העוסק במחלות נפש ושגעון, מבטא מטען אישי שליווה את בואי כל חייו, בצל לקותו הנפשית של אחיו הבכור טרי וההיסטוריה המשפחתית מצד אימו. בכל האלבום נדמה כי בואי בחר להתמודד עם הנושא הזה שהכביד עליו אישית, שכן בצל הפוטנציאל המשפחתי תמיד הרגיש שסכנת הסכידזופרניה מרחפת גם מעל לראשו . שיר הנושא "The man who sold the world" זכור לרובנו מהאנפלאגד של נירוונה, אבל הגרסה של בואי עם הקריפיות של קולו היא הדבר האמיתי מכל בחינה. זה היה אלבום פרובוקטיבי לתקופתו, מהעטיפה ועד למילים, ובארה"ב הוא יצא עם עטיפה אחרת, מצוירת, כי הצנזורה האמריקאית לא אהבה את התמונה שלו. כנראה איזה פקיד ממשל אמריקאי מצא שבואי מבלבל אותו מינית.
 
מחלות נפש - נושא שרדף את בואי


Hunky Dory 1971
 

"והילדים עליהם אתה יורק בזמן שהם מנסים לשנות את עולמם
 חסינים מפני עצותיך, הם יודעים מה הם עוברים" - "Changes"


בשנת 71' יצא "Hunky dory", האלבום שרבים ממעריצי בואי יאמרו שהוא הקרוב ביותר לליבם. מלבד העובדה שזהו אלבום נגיש, נעים ומושלם מכל בחינה אפשרית, נדמה שבו גם בואי עצמו הביא את ליבו הכי קרוב ליצירה. זהו אלבום המדבר על שינויים והתמודדות ובשביל להבינו שווה להתייחס לחלוקה הוינילית שלו ל-2 חלקים:
צד א' נפתח בשיר המוכר שהפך להמנון בין דורי -  "Changes" בו מביע בואי את הזדהותו עם דור העתיד (אליו הוא משתייך בזמנו) ומחזק אותו במשימתו לשנות את העולם. הוא שוטח את משנתו על החיים, על סוד השינויים, שבהם דגל ועליהם התמיד בעצמו, ומאיר את היופי שבקבלתם באהבה. השיר הזה הוא פרולוג לכל המסר של האלבום ומגלה את אותם רבדים אנושיים בבואי, המטשטשים את הגבולות בין אהבתנו אליו כאמן לבין אהבתנו כאדם.
הוא נמשך בשרשרת שירים אגדית, כולם עוסקים בהתבדחויות הנפש הצעירה לנוכח צרכה לשנות את העולם ולהתמודד עמו - התרופפותם של כבלי הילדות ("Oh, you pretty things"),
החריגות ("Life on mars?") והשאלות הקיומיות העמוקות ("Quicksand") הם רק חלק מהאספקטים השונים בהם נוגע בואי הצולל לתורת ההומו-סאפיינס.
ואז עוברים אנו לצד ב' - בסופה של שרשרת הקונפליקטים הסוערת הזו, בואי סוגר את מעגל השאלות עם השיר "Fill your heart" ("מלאו את ליבכם באהבה/ אל תשחקו את משחק הזמן/ קרו דברים בעבר/ הם קרו בראשכם / אז הרגיעו את ראשכם") המסר הוא חד משמעי - האהבה היא הפתרון. כתוצאה מאותה אופוריית שלמות, עובר בואי לפרגן לעולם במחוות לאנדי וורהול, בוב דילן ולו ריד, להם הוא מקדיש שיר כל אחד. 
המעגליות של אלבום זה המתחיל בהתמודדות עצמית, ממשיך בהארה ומסתיים בפרגון, מעבירה אותנו עם הפזמונים המרגשים של בואי את ההתמודדות שלו עם עצמו. קשה שלא להזדהות עימה. זהו גם ההסבר לשם האלבום ("האנקי דורי" הוא סלנג ל"הכל בסדר") - היה קשה ועכשיו הכל בסדר. 

כי אם "זיגי סטארדאסט" היה ביטוי להתפרצות בלתי נשלטת של רוח הנעורים - אז "האנקי דורי" הוא הנימוק שלה. זהו האלבום בו מבטא בואי שלום פנימי, המגיע לאחר קונפליקט.

 להתמודד עם השונה


1972 - Ziggy Stardust
 

"כל מה שיש לי זו אהבתי לאהבה,
אך אהבה היא אינה לאהוב" - "Soul love"


ואז נחת זיגי סטארדאסט על הפלנטה – האלבום שהעלה את בואי למעמד של רוק סופרסטאר. "עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים" הוא לא רק אופרת הרוק האולטימטיבית,  אלא גם התפרצות מטאורית של אנרגיית נעורים שאי אפשר לעשות נגדה כלום. ההתפרצות הזאת התחילה אצל בואי בבטן - אהבה, מרד וחופש. חופש להיות הכל, חופש לעשות הכל. כך נולד אליל הרוק'נ'רול אדום השיער.

אין באמת שיר באלבום הזה שהוא לא שיר טוב, קליט ואנרגטי המהווה חלק מן המארג. רבים מאיתנו יכולים לשיר אותו מהתחלה ועד סוף.  מאז ועד היום דמותו של זיגי הפכה לאייקון תרבותי המסמל חופש, דמיון וביטוי עצמי.
האלבום לווה במסע הופעות בין יבשתי בו כבש בואי את העולם, ובפרט את המקום שהוא כל כך העריץ – אמריקה. הדמות היתה כה חזקה עד שבואי עצמו כמעט התבלבל - "לקראת סוף מסע ההופעות של זיגי, זה כבר לא היה משחק - אני הייתי הוא" העיד בשלבים מאוחרים יותר של הקריירה.

זיגי סטארדאסט -  הדמות זלגה לחייו
 
משלב זה והלאה בואי כבר תפס את מעמדו כמנהיג מוסיקלי שהשפעתו על עולם האמנות של סוף המאה ה-20 נכתב באותיות של קידוש לבנה. קיימים עוד הרבה עוד הרבה אלבומים נהדרים של בואי מהמשך הדרך, אשר ברובם המציא את עצמו כל פעם מחדש, אך אין תחליף לתמימות והאנרגיות של אלבומי הפריצה, ודבר זה, לדעתי, הוא רלוונטי לגבי רוב האמנים הגדולים. כי כמוהם, כן גם בואי עבר בתקופה זו דרך אישית מאוד משמעותית, התמודדות עם עברו והווייתו אשר הוציאה ממנו שירים רוויי אמת, חכמה ויופי, עוד לפני שהוכתר (והחל לראות את עצמו) ככוכב עליון.

מהטובים הנוספים של העשור הזה ניתן לציין באהבה גדולה את "Aladin Sane", תקופת "הדוכס הלבן והרזה" וטרילוגיית ברלין הנהדרת בהפקתו של בריאן אינו.

 

בפרספקטיבה של היום אפילו אלבום הפופ המפורסם והמצליח שלו "Let's Dance" משנות ה-80', שהרגיז בזמנו את רוב מעריציו הקודמים (בואי הצהיר לא אחת כי בשנות השמונים כיוון את עצמו להצלחה מסחרית) מואר כעת באור אחר, כגוון נוסף מתוך תמונה גדולה. בואו נאמר את האמת – זה הפופ הכי טוב שאפשר לעשות. כיום אני נוטה להעריך יותר גם את תקופת הפופ של בואי. הגדילה לבטא גרסתו של גבע אלון ל-"Modern love" אשר הוכיחה שמתחת לקצב המשגע קיים גם שיר נהדר.

באמצע שנות התשעים שחרר בואי את האלבומים "Outside" ו-"Earthling". הראשון אלבום קונספט סיפורי, אלקטרוני מקאברי ומרתק. השני מתאפיין בסגנון הג'אנגל שהיה אז מרדני ובועט, שרוב בני דורו של בואי לא יכלו אפילו להאזין לו. יצירת הנושא האחרונה שלו "Blackstar" מזכירה לי קצת את האנרגיות של האלבומים הללו – אלקטרונית, בועטת ואפלולית. ליאונרדו דה וינצ'י אמר ש"הפשטות היא התחכום האולטימטיבי" - לאחר קריירה מרשימה של כמעט יובל,"כוכב שחור" היא יצירת אמנות מתוחכמת מאין כמותה, המתכתבת בעזרת דימוי פשוט עם חייו ומותו של האמן שיצר אותה. אקורד סיום מטלטל לכוכב אחד שתמיד העז להשתנות וכעת סך חלקיו מתחבר לשלם בלתי נתפס. כוכב שכל אחד מאיתנו יכול להיות שמח שזכה להיות עד לתקופת מאורותיו.

 
בלאקסטאר - יצירה אחרונה גאונית בפשטותה הסמלית

 
כל התמונות מלקוחות מתוך האתר הרשמי של David Bowie

תגובות

  • אלבום ביום - פינת האלבום היומי - מוזינג מגזין מוזיקה
  • "פילים במדבר" - סרט דוקומנטרי בהפקת Moozing על פסטיבל אינדינגב - מוזינג מגזין מוזיקה
Moozing © Copyright 2014, All Rights Reserved בניית אתרים  בניית אתרים מוזינג - מגזין מוזיקה פותח ע"י