X

הרשמה לאמנים, הרכבים ולהקות בלבד



לסיום ההרשמה עליכם לאשר ולהסכים לתקנון האתר

שיחזור סיסמה שאבדה


חדשות מתפרצות

נוסטלגיה של פחחות רכב: מדוע אלבום הקאברים של Jeff Beck הוא אחד האלבומים הגדולים שלו?

יואל פלדמן 21:24:41 06/05/15  תגובות


יואל פלדמן משרטט קווים משיקים בין עולם הרכבים הנוסטלגי של קובה שקפא בזמן לבין אמנות הגיטרה של ג'ף בק. האלבום (2010) "Emotion and Commotion" מעלה על במה אחת רגשות של נוסטלגיה, רומנטיקה וג'ף בק נצחי אחד, הגיטריסט של הגיטריסטים, המוסיקאי והחוקר שבאלבום אחד מצליח להעביר גם למי שאינו בקיא בז'אנר את תמצית יכולותיו הרגשיות של ג'ף בק.

חזרתי לפני מספר שבועות מירח דבש במרכז אמריקה. חלקו האחרון של הטיול היה בקובה המדהימה והססגונית, פיסת אדמה שההיסטוריה והפוליטיקה הותירו הרחק מאחור בזמן. חרף היותה מדינה קומוניסטית קשת יום, מוסיקה בוקעת מכל עבר והאנשים נחמדים וחביבים. מצידנו, כאילו קיבלנו הצצה לזמנים אחרים בהם העולם היה עוד צנוע ותמים, לפני התעשיות הגדולות והשתלטות המערב על חיינו התרבותיים.

נקודה מעניינת הגיעה עבורי ממקום לא צפוי. אמנם אין לי חיבה יתרה לרכבים, אבל קשה ביותר להשאר אדיש נוכח מצבם הכמעט מוזיאוני של כלי התחבורה בקובה. שברולט 52, ביואיק 55, דודג' 57 ועוד רבות ויפות, כמו דוגמניות מופת של פח, מעוטרות ברזל וצבועות בשלל צבעים שכבר מזמן חלפו מהפלאטה המוכרת של יתר הכבישים בעולם. גם בשנת הולדתי, 1984, מכוניות אלו היו לאספנים בלבד. בקובה של 2015, זה עניין של שגרה ושימור הקיים. מבלי ששמתי לב, חשתי פרץ עז של נוסטלגיה, כמיהה לפעם, לתקופה אחרת בה הכל היה שונה. אין ספק בכך - תרבות שלמה של פחחות רכב הכתה בי והותירה אותי מתגעגע לזמנים שטרם הכרתי. עם זאת, איך יכולתי לחוש נוסטלגיה לזמן שלא הכרתי?

 

"ישנם דברים שאינם זקוקים לגלוריפקציה. הם חלק מההיסטוריה והם חלק מההווה. הם ממשיכים להשתפר ולהשתבח עם השנים וקוטעים דיוני נוסטלגיה בהוכחות חותכות של מציאות. כזה הוא ג'ף בק הנצחי, הגיטריסט של הגיטריסטים, המוסיקאי והחוקר"



נוסטלגיה, ויחד עמה הרגשות, הריחות והמראות, זוכים למקום של כבוד אצל כולנו בדרך זו או אחרת. קשה להתחרות עם זיכרון. קשה לאמת איתו את ה"עכשיו". כרונולוגית - הוא כבר לא "כאן", ובעיקר בשל התהילה הרבה לה אנו נוטים להוסיף לשימורו בראשינו. ישנם דברים שאינם זקוקים לגלוריפקציה. הם חלק מההיסטוריה והם חלק מההווה. הם ממשיכים להשתפר ולהשתבח עם השנים וקוטעים דיוני נוסטלגיה בהוכחות חותכות של מציאות. כזה הוא ג'ף בק הנצחי, הגיטריסט של הגיטריסטים, המוסיקאי והחוקר.

מי שהחליף בשנת 1965 לא אחר מאריק קלפטון, בתפקידו כנגן המוביל של להקת ה- Yardbirds (ואת בק, אגב, החליף בהמשך לא אחר מג'ימי פייג' מלהקת לד זפלין). בהמשך יביא לנו בק לתודעה את רוד סטיוארט האלמוני והמצויין, כאשר יפתח בקריירת סולו ענפה ומגוונת המעוטרת ששה-עשר אלבומים המהווים נכסי צאן ברזל בעולם המוסיקה. בכדי לחבר את הנקודות, נרחיב באלבום מאוחר יחסית, שיסכם עבורנו את תמצית יכולותיו הרגשיות של ג'ף בק.



בשנת 2010 הוציא ג'ף בק את האלבום:  "Emotion and Commotion", המורכב ברובו מקאברים לשירים ומנגינות המוגדרות על ידו כחיוניות בהתפתחותו רבת השנים כמוסיקאי. חלק מהרצועות שייכות לפס הקול של שנות החמישים, אחרות משנות השישים, וחלק אף מרפרטואר קלאסי לחלוטין. בקושי רב שלא ניתן להסביר, אך בהצלחה יתרה, לוקח בק מגוון נעימות רחב למדי ומחבר אותן יחדיו כאילו נועדו להיות זו לצד זו מאז ומתמיד. את הכל הוא עושה בסגנונו היחודי שלא מותיר מקום לספק מי המבצע וכמה כבוד הוא רוחש ליצירה המקורית.

 
עטיפת האלבום: Emotion and Commotion | צילום העטיפה
 
 

קאברים, או בשמם העברי גרסאות כיסוי, אינם עניין של מה בכך. אנו מתייחסים בכובד ראש לניסיונותיהם של אמנים לכסות אגדות עבר לכדי משהו חדש, שכן ללא אלמנט החדשנות והשינוי - אין לקאבר כל הצדקה במציאות עתירת המידע שלנו כיום. אינני רואה בקאבר דבר פסול אלא כהכרחי ומרענן. מי מאיתנו לא זכה להכיר אמן גדול ושירים מדהימים מהעבר בזכות גרסה חדשה ומרעננת שגרמה לנו לחפש את המקור? האלבום; Emotion and Commotion מעניק לנו גרסאות מדוייקות, עכשוויות ומרעננות למספר רב של פיסות היסטוריה. את חלקן תכירו בעל פה, ואילו היתר יוציאו אתכם לסיור ארכיאולוגי לגילוי אוצרות. מכיוון שג'ף בק הוא פיסת היסטוריה חשובה וחיונית ואמנים רבים מגדירים אותו בתור אחד הנגנים המשפיעים ביותר, Emotion and Commotion, הלא היא ההיסטוריה הפרטית של בק - היא ככל הנראה פיסת ההיסטוריה של כולנו.
 

באלבום "Emotion and Commotion" אני מאמין שחובבי מוסיקה ודאי האזינו ליותר מגרסה אחת לקטעים אלו, אך יחד עם זאת מעטים עשו זאת בהגשה כה אישית ומדוייקת. ג'ף בק לוקח סיכון מחושב וצולח אותו.


כאמור, מרבית השירים באלבום הם קאברים לכמה יצירות איקוניות, ואילו ישנם ארבע יצירות מקוריות של בק. שירים כגון Somewhere Over the Rainbow האלמותי של ארולד הרלן, Corpus Cristi Carol של ג'ף באקלי (נכתב ע"י בנג'מין ברייטן), יצירת האופרה  Nessun Dorma של המלחין ג'יאקומו פוצ'יני, הם רק חלק מהרפרטואר המפואר והמגוון באלבום Emotion and Commotion. אני מאמין שחובבי מוסיקה ודאי האזינו ליותר מגרסה אחת לקטעים אלו, אך יחד עם זאת מעטים עשו זאת בהגשה כה אישית ומדוייקת. ג'ף בק לוקח סיכון מחושב וצולח אותו. אני מאמין לו שהוא מנגן, והוא מדויק ביותר בדגשיו המוסיקליים. אין בכך הפתעה, שכן בק הגדיר את הקטעים שנבחרו בקפידה לאלבום כאלו שעיצבו את אישיותו כמוסיקאי ברבות השנים, ואלבום הוא כמאין אמירת תודה והוקרה לאמנים שיצרו אותם.



הרבה מכוחו של האלבום Emotion and Commotion נוכח בזכות הנשים העוצמתיות ששרות בו. ג'ף בק ידוע כמי שמקפיד לשנות את הרכב נגניו פעמים רבות. לשם שינוי לא מדובר בשינויים מטעמי אגו או סיכסוכים, אלא גיוון מוסיקלי והשראה, וכך מאלבום לאלבום מצליח בק להביא סחורה מגוונת תחת ניצוחו. עושה רושם שבק אסף כמה פנינים לאורך הדרך, במיוחד בדמותן של שתי זמרות חזקות ונהדרות - ג'וס סטון ואימלדה מיי. סטון, זמרת בחסד עליון שלו היתה מומחית (בגיל כה צעיר) ובוגרת כל כך בתחום הרית'ם אנד בלוז והג'אז, היתה מכבבת ודאי במצעדי הפופ כדיווה עוצמתית.

הזמרת השנייה היא אימלדה מיי הנהדרת, שיתרונה הניכר נמצא ביכולתה להגיש רוק אנד רול משנות החמישים ונעימות עממיות באופן משכנע ביותר. יחד ולחוד, מוסיפות השניים צבע עז לאלבום ומהדקות אותו מכל קצוותיו. להשלמת התמונה אמליץ לכם בחום להאזין להופעה המצויינת של ג'ף בק יחד עם אימלדה מיי, באלבום Jeff Beck - Rock & Roll Party משנת 2011, שם הם מכסים יחד שירים רבים משנות החמישים והשישים, ומייצרים חוויית נוסטלגיה משכנעת ומהנה הן בביצוע והן בסאונד.

ג'ף בק - מקום של כבוד בפנתיאון המפואר של עולם הרוק כיוצר ונגן מופת
 
למרות אותן זמרות מצויינות, מרבית היצירות באלבום נתמכות בחוזקה על "קולו" הייחודי של בק ויכולתו הכמעט אבסולוטית להביע את עצמו בעזרת הגיטרה החשמלית שלו. אייקון בזכות עצמו, בק קנה לעצמו מקום של כבוד בפנתיאון המפואר של עולם הרוק כיוצר ונגן מופת. ברגע ש"שתרכשו" באוזניכם את גווניו הבלעדיים, לעד תדעו לזהותו בנוף. אף על פי שלא כל אחד יכול ללכת שבי אחר יצירות אינסטרומנטליות, האלבוםEmotion and Commotion יהיה המדרגה הקלה ביותר לטיפוס בכדי להכנס לעולמו העמוק והמיוחד של ג'ף בק. הוא מרגש ונגיש מאוד, וכך הופך פופולרי למדי בתוך ז'אנר שאינו פופולרי - ומצטיין בו.
 
אי שם בשנות החמישים, כאשר החלו לפעול פסי הייצור של עולם הגיטרות החשמליות, היה נהוג לצבוע אותן על-פי קטלוג הצבעים של תעשיית המכוניות. ג'ף בק חובב רכבים מושבע, מנגן לרוב על פנדר מדגם סטרטוקסטר בצבע ירקרק, ולמען הדיוק - sea foam green. גוון ירקרק שנפגוש בנקודת החיבור שבין החול הצהוב שבחוף, לבין המים הכחולים העמוקים של האוקיינוס. צבע מרשים ויפיפה זה עיטר רכבים רבים בעבר ואינו נראה כיום על רכבים מודרניים. לקח לי זמן מה למצוא את הגוון הזה כמרהיב ולחוות בעזרתו רגש של חופש וטבע, ומאידך אובדן של תקופה. בכל הופעה ובכל שיר, ג'ף בק מחבר עבורי את הנקודות הללו ומייצר קו משיק בין אז לעכשיו, בין פעם למחר. כמו הרכבים העתיקים שראיתי בקובה, בק מחבר אותנו לרגשות הנוסטלגיה והרומנטיקה, גורם לנו לחוש בהם גם אם מעולם לא היו בחזקתנו ובזמננו. בין הצבעים, הגיטרות ומכסי המנוע, הכל התברר לי יחד פתאום. תובנה וחוויה אותנטית של כל מה שהשכלנו לשמור, וכל מה שהרשינו לעצמנו לאבד.
 
כל התמונות לקוחות מתוך האתר הרשמי של Jeff Beck: 
www.jeffbeckofficial.com 

תגובות

  • אלבום ביום - פינת האלבום היומי - מוזינג מגזין מוזיקה
  • "פילים במדבר" - סרט דוקומנטרי בהפקת Moozing על פסטיבל אינדינגב - מוזינג מגזין מוזיקה
Moozing © Copyright 2014, All Rights Reserved בניית אתרים  בניית אתרים מוזינג - מגזין מוזיקה פותח ע"י