X

הרשמה לאמנים, הרכבים ולהקות בלבד



לסיום ההרשמה עליכם לאשר ולהסכים לתקנון האתר

שיחזור סיסמה שאבדה


חדשות מתפרצות

החללית של The Chemical Brothers נחתה בישראל עם המון סאונד חומצתי

ניב אנגרסט 18:12:19 15/11/16  תגובות


בגלגול הקודם, לפני שאלוהים היה DJ הוא היה אח, ולא סתם אחד אלא אח כימיקלי מחשמל. ואכן, אל גני התערוכה שבתל-אביב הסתווית, הגיעו הצמד הבריטי  The chemical Brothers והראו דבר או שניים על אלקטרוניקה. מסיבה, מופע לייזרים, רובוטים, פירוטכניקה, תאורה, מכונות עשן,  טכנו, זה רק חלק ממה שקרה שם. 

גדלתי והתחנכתי על הגיטרות הרועשות שבמטאל, הגראנג' והפאנק. עם השנים התחלתי לחקור ולגלות עולמות מוזיקליים חדשים, בהם בלט עבורי העולם האלקטרוני. כאשר מדברים על אלקטרוניקה אפשר ללכת לקשת רחבה מאוד של סגנונות, כגון טכנו, טראנס, האוס ועוד תתי ז'אנרים למינהם. במבט לאחור, שלושה הרכבים אלקטרונים הצליחו בכל זאת להתברג לתהליך ההתבגרות המוזיקלית שלי. היו אלו ה- Prodigy, Faithless וכמובן ה- Chemical Brothers. כל אלו שילבו עבורי מרכיבים ברורים מעולם הרוק הבועט והמוכר, ויחד עם זאת ומצד שילבו קצב חדשני ואלמנטים חדשים שלא הכרתי טרם לכן.

האחים טום רולנד ואד סימונס, החלו את הפעילות שלהם בתחילת שנות ה-90 במנצ'סטר אנגליה. הם המציאו את עצמם ודאגו לערבב וליצוק לתוך המוזיקה שלהם השפעות של פאנק, גראנג', היפ-הופ וטכנו וליצור משהו חדש שלא היה קיים ונחשב לפריצת דרך באותה תקופה. היום, עשרים שנה אחרי ובתוך שוק מפותח ורווי מאוד, הסאונד שלהם עדיין עדכני, מעניין ורלוונטי מתמיד. מעבר לכך, הם היוו בסיס נרחב לסגנונות רבים שנולדו בתקופה מאוחרת יותר והדבר ניכר בקטעים שלהם בצורה כל כך ברורה. המקצבים המאתגרים, הבסים העמוקים, סמפלים מתוחכמים וכלים חיים, הם אלו שהפכו את The Chemical Brothers לאחד מהרכבי האלקטרוניקה המצליחים והמושמעים ביותר בעולם. ככל שאני מתבגר עם השנים, אני מזהה במוזיקה שלהם השפעות רבות שמורכבות יחד לכדי משהו חדש ומרענן. דקות לפני ההופעה הכתה בי השמחה על הזכות להיות נוכח בערב זה. חלוצי האלקטרוניקה העולמית אצלנו על הבמה המרכזית.


שבת בערב, גני התערוכה תל אביב, אני פותח את הדלת של הרכב בחניון הרכבת, וכבר אוזניי נפתחות למשמע הבסים שנשמעים היטב כבר מהחניון. מצטייד בכוס בירה קרה וישר לתוך האווירה. כבר מהדקה הראשונה, שבחים רבים להפקה על איכות הסאונד הנפלאה.

ההרכב הישראלי Red Axes בעמדה נתנו סט מצויין והפתיעו אותי מאוד. ישר אחריהם עולים 2ManyDJS וקולעים בדיוק לטעמי. חימום נהדר לכל הדעות. היה בהחלט שווה לבוא מוקדם. ואז, כשהראש כבר לגמרי שם - האחים עולים על הבמה.
חושך, רעש קל ניכר מהבמה, לייזרים ירוקים נורים. הלהיט הכי גדול ומוכר Hey Boy Hey Girl מתחיל להתנגן, הקהל מתחיל לעכל ושואג בהתאם. המסך נדלק, דמות ממוחשבת ירוקה מקפצת לצלילי הסאונד, הרגליים זזות, אני מרגיש במקום אחר, במימד אחר. החללית ממריאה, ואני בהחלט נמצא על הטיסה הזו! ההחלטה לפתוח בלהיט גדול תמיד מוטלת בספק, האם לקהל יש למה לצפות? אז לא רק שיש, כי ישר לאחר מכן היא פשוט לא עוצרת. הם ממשיכים עם .Chemical Beats, Do It Again, Go, Out of Control אי אפשר להפסיק לזוז לרגע. לאורך כל הקטעים מוקרנים על המסך עבודות וידאו שלא ראיתי כמותן באף הופעה עד היום. בהופעה של Tame Impala הנפלאים ראיתי משהו דומה, אבל בהחלט לא ברמה כזו מחשמלת. קטעי הוידאו של האחים נוצרו על ידי אומן וידאו יפני והותאמו במיוחד בשבילם. הקטעים מסונכרנים ברמת הביט, בדיוק מקסימלי ומכניסים אותך לגמרי לאווירה ולפסיכדליות שלהם. הטיסה הזאת כבר בגלקסיה אחרת, מנתקת אותך לגמרי מהמקום בו אתה עומד.



עד היום לא הייתי מגדיר אותם כ"פסיכדליה", אבל אחרי אוירה כזאת אי אפשר שלא. השיא היה כשהגיחו רובוטים משני צידי הבמה והתחילו מופע לייזרים אדיר מתוך העיניים שלהם. עבודת התאורה יחד עם הוידאו ארט והלייזרים הייתה מסונכרת, ומרשימה, והיוותה חלק נכבד מהחוויה. יחד עם המוזיקה הכל נארז בעטיפה שלא ראיתי כמותה מימיי. גני התערוכה רעדו וזו בהחלט היתה חוויה מדהימה עבורי, ובטח אחת שלא מגיעה בכל הופעה.

תמיד מסקרן אותי לשמוע אמן אלקטרוני מנגן, בהופעות להקה תמיד יש הפסקות בין השירים, האמן מדבר עם הקהל, מודה לו ומתדלק אותו בחזרה. פה, לא הייתה שום תקשורת עם הקהל, שום "ערב טוב תל אביב" או "תודה" בכל צורה כלשהי. התקשורת היחידה התבצעה בתנועות ידיים מעלה ומטה. למען האמת, לא הרגשתי חוסר כלל. מתאים לחלוטין לטיסה בין גלקטית בה החייזרים שנחתו בתל-אביב ממעטים מלתקשר בשפת המקום. מצב רוחם של ה-Chemical Brother מורגש לחלוטין ומשפיע ישירות על כל פעולה שלהם, בין אם היא צמודה לתחבירי האלבום או מאולתרת היישר על המקום. האדפטציה של הקטעים מרשימה ומשולבת היטב. כלל הסט שומר היטב על האווירה. הקצב וכל ביט דואגים שלא תהיה נפילת מתח. גם הקטעים היחסית שקטים ופחות מקפיצים עברו מיקס לגרסה מקפיצה ומרעננת.

האחים היו מוקפים במקלדות וציוד כבד ומרשים. לאור עבודת הוידאו ארט והלייזרים, היה ניתן לראות רק את הצלליות שלהם, כך שלמעשה אינך בטוח כלל מי שם בדיוק. רק לקראת סוף ההופעה כאשר הם ירדו מהבמה הצלחתי להבחין בהם בבירור. מכיוון שכל מה שקרה על המסכים היה יותר מעניין מרתק ומהפנט, לא באמת הרגשתי צורך לחפש אחריהם כמו שקורה בדרך כלל בהופעת להקה.
Galvanize מתחיל להתנגן, הקהל מריע ומקפצץ לנוכח המנגינה הצוענית האנרגטית, מיד אחריו Block Rockin' Beats המהפנט. ופתאום שקט. אני מוריד את עיני מהמסך אל הבמה ורואה את האחים משתחווים אל הקהל המודה במחיאות הכפיים. לא הבנתי שהכל נגמר עד שאנשים החלו לצאת במהירות אל עבר החניונים הגדושים. בלי שום סימן מוקדם החללית נחתה. לדעתי, אי אפשר לסיים עם Block Rockin' Beats כל עוד האדרנלין כך זורם בדם. אחריו היו חייבים להגיע לפחות עוד שני קטעים לאיזון האנרגיה הבועטת ולשלוח אותנו הביתה לישון. אולי היו אלו אילוצי שעת הלילה המאוחרת או החלטה ברורה של האחים לשהשאיר אותנו ערים עד הבוקר. ואכן, במקום להרדם בקלות מהמסע המפרך, אני מסתובב במיטה מצד לצד, מנסה להפתר מהאדרנלין הגועש והבס באוזניים. ובכל זאת נחתתי נחיתת אונס בלי שום התרעה מוקדמת. לפרק זמן של שעה וחצי הייתי בגלקסיה אחרת ובחזרה ארצה, בחווית טיסה שלעולם תשאר.
 


*השתתפו בעריכת הכתבה: ניצן פוגרונד ו- יואל פלדמן

* קרדיט תמונות- אורית פניני

תגובות

  • אלבום ביום - פינת האלבום היומי - מוזינג מגזין מוזיקה
  • "פילים במדבר" - סרט דוקומנטרי בהפקת Moozing על פסטיבל אינדינגב - מוזינג מגזין מוזיקה
Moozing © Copyright 2014, All Rights Reserved בניית אתרים  בניית אתרים מוזינג - מגזין מוזיקה פותח ע"י